איך להימנע מפגישות מתסכלות?
מאוד מעייף ומאכזב להיפגש שוב ושוב עם אנשים שלא מתאימים לנו.
בכל פעם שאנחנו אומרים 'כן' להצעה שנראתה לנו מתאימה, אנחנו מתארגנים לפניה, מפנים זמן, מתכוננים, מתלבשים מתייפים, נוסעים, מתרגשים ומצפים - ופוגשים שוב ושוב אנשים שלא מתאימים לנו.
נוצר בנו תסכול גדול, ועולות שאלות כמו: למה הולך לי קשה? למה לאחרים קל? האם משהו לא בסדר איתי? ומתחילים הפחדים: האם לעולם לא אתחתן ואשאר לבד כל החיים? ואולי אפילו נוצר כעס על מי שהציע את ההצעה, על האנשים מהמין השני, על כל העולם ועל עצמי.
המציאות באמת מאתגרת לפעמים, אך מה שיותר מאתגר ממנה, הן המחשבות שאני מצרף למציאות.
אני יכולה לשלוט במציאות שלי, בכך שאעשה כל מה שאני יכולה כדי לבחור הצעה טובה ולהגיע לפגישה מוכנה ועם אנרגיות טובות.
אני יכולה "לעשות השתדלות", ולא יכולה לשלוט בתוצאות.
אבל אני יכולה לשלוט בדרך שבה אני מפרשת את התוצאות.
שני אנשים יכולים לחוות את אותה חוויה: אחד יישאר אופטימי, ינסה ללמוד ולצמוח מהחוויה, וימלא את עצמו באנרגיות חדשות בכל פעם מחדש. והשני שחווה את אותה חוויה, יפרש אותה כטראומה נוראית, ייעלב וירגיש קורבן למציאות, ויכעס כשהתוצאות לא מוצאות חן בעיניו.
בכל תחום בחיים, כאשר אתגרים מתרחשים, השאלה היא באיזה מסלול אנחנו בוחרים להיות במחשבות ובמעשים שלנו?
במסלול היוזם, המתקדם והאופטימי, או במסלול המתקרבן והפסימי?
לא תמיד קל לקום לבד מהאתגרים שלנו.
לפעמים אנחנו מצליחים להתנער מהקשיים ולהמשיך קדימה, ולפעמים אנחנו מגלים ש"אין אדם מתיר עצמו מבית האסורים", ומישהו מקצועי שלא מעורב רגשית במצב שלנו, יכול בהחלט לתת לנו כיוון והרבה כוח להמשיך.